פרופ' יוסט מנסן מהמחלקה לחקר חומרים ופני שטח, הלך באחרונה לעולמו. פרופ' רשף טנא ופרופ' גארי הודס אומרים לזכרו: "יוסט עלה ארצה מהולנד. במלחמת העולם השנייה הסתתר מהנאצים בחווה בצפון הולנד. ב-1955 הצטרף למכון כסטודנט לדוקטורט באוניברסיטת אמסטרדם, בהנחייתו של פרופ' פריץ קליין. בהמשך עבד עם פרופ' ישראל דוסטרובסקי, ולאחר מכן ביצע מחקר בתר-דוקטוריאלי באוניברסיטת נורת’ווסטרן בארה"ב. הוא חזר למכון והצטרף למחלקה לחקר חומרים פלסטיים, בה עסק בעיקר בחקר קטליזה ופרסם עבודות חשובות בנושא.
בשנות ה-70, לאחר האמברגו של יצרני הנפט, הוא הצטרף למאמץ הקדחתני לייצר אנרגיה חלופית מהשמש באמצעות תאים פוטואלקטרוכימיים. קבוצת המחקר בראשותו, שאליה הצטרפו ד"ר דוד כאהן וד"ר גארי הודס - לימים פרופסורים במכון בזכות עצמם, עשתה פריצות דרך משמעותיות כבר בראשית דרכה. עבודת המחקר שלהם התרכזה בתאים פוטואלקרטוכימיים המבוססים על חומרים צ'לקוגנידים ובעיקר קדמיום סלניד ונתכים סולפידיים וטלורידיים שלהם. יותר מאוחר הצטרף לקבוצה ד"ר רשף טנא - לימים אף הוא פרופסור במחלקה.
קבוצת מחקר זו היתה מהמובילות בעולם בשטח זה ופרסמה מאמרים חשובים בכתבי-העת המדעיים המובילים בעולם. מתוך הבנה כי אין המרה של אנרגית שמש לחשמל ללא אגירה, החל יוסט לפתח סוללות חשמליות ועבודותיו החלוציות פורסמו אף הן בעיתונות המדעית המובילה. יוסט קיבל על עצמו את ראשות המחלקה ב-1983 והמיר את שמה למחלקה לחקר חומרים. המחלקה בהנהגתו קלטה מספר חוקרים צעירים – ד"ר ישראל רובינשטיין ז"ל וד"ר דניאל וגנר, שלימים נעשו פרופסורים במחלקה שמהווה עד היום חלק חשוב בפקולטה לכימיה של המכון. בראשית שנות ה-90, החוקרים ממחלקה זו התאחדו עם חוקרים ממחלקות נוספות ויצרו יחד את המחלקה לחקר חומרים ופני שטח. אפשר לומר כי טביעת אצבעותיו של יוסט בחקר חומרים, בהמרה של אנרגית שמש לחשמל, ובאגירת חשמל, ניכרת עד היום. יוסט היה חבר האקדמיה המלכותית למדעים של הולנד. הוא גידל משפחה לתפארת וזכה לראות נכדים ונינים רבים.
יהי זכרו ברוך.