סוגי קרינה מייננת

חלקיק אלפא הוא בעל מטען ומסה גדולים יחסית, פליטה של גרעין של הליום טעון חיובי (שני פרוטונים ושני נויטרונים).

הקרינה נפלטת בספקטרום בדיד, בטווח של 4-8 MeV. 

עומק החדירה בחומר מוצק או נוזלי הוא עד עשרות מיקרו-מטרים. באוויר, נעצרים חלקיקי אלפא אחרי כ-5 ס"מ.

חלקיק בטא הוא בעל מטען חשמלי (שלילי לאלקטרון וחיובי לפוזיטרון). בעל מסה קטנה מאוד. הקרינה נפלטת בספקטרום רציף, מאפס ועד לאנרגיה מרבית האופיינית לרדיונוקליד ספציפי. עומק החדירה במוצק או בנוזל הוא עד עשרות מילימטרים. באוויר, נעצרים חלקיקי בטא לאחר עשרות סנטימטרים, עד לשני מטרים, בהתאם לאנרגיית הקרינה.

פוטונים הנפלטים מגרעין לא יציב. הפוטונים חסרי מסה וחסרי מטען חשמלי, לכן חלקם מסוגלים לעבור דרך חומר בלי לעבור אינטרקציה. 

קרינת גמא נפלטת בספקטרום בדיד, האופייני לכל רדיונוקליד ומהווה "קוד זיהוי" לחומר הרדיואקטיבי.

הנחתה - לפוטונים אין טווח סופי בחומר. עוצמת הקרינה פוחתת ככל שהפוטונים מתקדמים בחומר.

פוטונים הנפלטים ממעבר אנרגיה של האלקטרונים באטום (האנודה) כתוצאה מפגיעה של אלקטרונים אחרים המואצים (מהקטודה) לעבר האטום (קרינת רנטגן). 

ספקטרום האנרגיה של קרינת X מורכב מ-:

• ספקטרום של קרינת בלימה – רציף. האנרגיה נעה מאפס ועד לאנרגיה של מפל המתח על השפופרת.
• ספקטרום של קרינת X אופיינית – בדיד. אופייני ליסוד ממנו עשויה המטרה בה פוגעים האלקטרונים.