רוני סומק
האיש שהאמין שלארי בירד הוא סוג של ציפור
את עפר לידר הכרתי בספריית בית אריאלה ברווח שבין שבע וחצי בערב לבין שמונה באותו ערב. במבט לאחור אפשר להגיד שהייתה זו חצי שעה של חסד. דקה קודם סיימתי מפגש בסדנא שירה לנוער ומחוגי השעון הזכירו לי שעוד שלושים דקות תתחיל סדרת המפגשים שכותרתה "חלון ראווה לשירה". המפגשים נערכו באותו חדר והרווח שאולי נועד להחלפת בטריות בראש המנחה התמלא באדם מנומס מאד שבא לדבר איתי על מה שהתרחש בפגישה הקודמת. למשל: אם בפגישה הקודמת דיברנו על שירי טבע הרי שעפר מצא יום או יומיים אחרי עוד שיר שלדעתו אי אפשר היה שלא לצרף לאבות המזון של שירי הטבע. הוא ידע שמגבלות הזמן של פגישה מאפשרות רק חלון ראווה, אבל הוא תמיד צדק. אני כמובן הוספתי עוד שיר שיכול להיות אחיו התאום של השיר שעפר הציע וכך מבלי שתיכננו כדררנו ,כל אחד בדרכו, על אותו מגרש נפלא שכוסה בפרקט של שירה.
ואם הזכרתי מגרש חשוב לציין שבאחת השיחות התגלגל כדור המלים לליגת ה-nba וכמה שמחתי ששנינו הסכמנו שהגדול מכולם הוא לארי בירד שחקן בוסטון סלטיקס. דברנו עליו כמו שהיינו יכולים ,למשל, לדבר על ויסלבה שימבורסקה, כלומר ידענו שחצי פינה היא מטאפורה ,שכדרור הוא סוג של חריזה ושקליעת עונשין היא פואנטה. עופר ואני הכנסנו את הbird- הזה למדריך הציפורים הנדירות.
ברור שחיכתי לפגישה השבועית הזאת. ברור שרציתי לפתור את החידה ולשאול את עפר "מי אתה". לא שאלתי מיד ולא ידעתי שלפניו יושב חוקר נפלא ממכון ויצמן.
יום אחד זה הגיע כמו שהידיעה שהוא כותב שירים ואהבתי כמובן גברה מאד.
על לכתו מהעולם הזה קראתי בעיתון. כשהתבקשתי לכתוב כמה שורות על גב ספרו כתבתי: "דו קרב מרתק מתנהל בשורות של עפר לידר. ביד אחת, המדען שבו שולף חרב מדויקת מחודדת עד הקצה. ביד האחרת מלהטט המשורר בחרב המלים. אך יותר מכל מתמלאות העיניים באותה "סוסה בודדה"(מהשיר "ומאז"). עפר הושיב אהבה על אוכפה, ואהבה זו דוהרת כמעט בכל שורה שכתב".
לדהרת האהבה הזו נוספה עוד דמעה ביום שסיפרו לי שבמעבדתו נתלו זה ליד זה תמונה של לארי בירד והשיר שלי "עדות יופי".
דני כספי
כור האופטימיות הפנימית
עֹפר לידר – מדען ומשורר, 1955-2004
עֹפר לידר נולד בטבריה ובגר בירושלים. למד בגימנסיה העברית, שירת בנח"ל במלחמת יום הכיפורים, והשתייך לגרעין בקיבוץ מרום גולן. מכאן פנה בשנת 1976 ללימודי תואר ראשון ותואר שני בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. בשנת 1982 החל בלימודי תואר שלישי במחלקה לאימונולוגיה של מכון ויצמן למדע, המשיך למחקר בתר־דוקטוריאלי בהרווארד בשנים 1987–1989, ולאחר מכן שב למחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע ובנה בה את מעבדתו.
עבודתו המדעית של פרופ' עֹפר לידר הצטיינה בנועזות של אמן פורץ גבולות ובאסתטיקה פנימית, החל בשלב התמיהה של השאלה, עבוֹר בביצוע המוקפד, וכלה באופן הביטוי והכתיבה הסוחפת. הוא פרסם למעלה ממאה מאמרים מדעיים. מוטיב מרכזי במחקריו הוא תעלומת הריסון של התגובה הדלקתית, שכן מערכת החיסון מגייסת צבא שלם של תאים וחומרים כדי להילחם באויבי הגוף, אך משהושגה המטרה היא חוזרת לשגרת שלום, ללא זאת הייתה מתחוללת בגופנו דלקת תמידית. כיצד אפוא מסתיימת המלחמה? ומיהו שמשמיע את צפירת ההרגעה? את זאת חקר עֹפר עד עומק הדברים.
בשנת 1981 חלה עֹפר בלויקמיה ובמשך 23 שנים לחם נגדה באומץ. בשנת 1996 ולאחר מכן בשנת 2002 עבר השתלות לשד עצם. גם פרק מהותי זה בחייו התאפיין בסגולתו הייחודית להקיף ולחבוק באהבה עולם שלם, שבו הכאב והיופי, המציאות והמופלא )כמו המדע והשירה בחייו) משׂתרגים ונמסכים זה בזה בלא מחיצה.
מנקודת זמן זו החלה שירתו של עֹפר לגאוֹת. הסיפור המופלא שמאחורי השיר "מתן בסתר" הוא דוגמה אחת של ברית דמים ביולוגית ורוחנית כאחת, שנטוותה בין תורמת לשד העצם עלומת השם מארצות הברית – אשר צירפה מכתב אל המבחנות אשר חצו תבל בטיסה לילית בהולה – ובין מקבל תרומתה, האלמוני אף הוא. קשר זה הוליד ביניהם חליפת מכתבים: Dear Donor…Dear Host, עד שהארגון הבינלאומי להשתלות נכנע לאחר שנה וחצי של הפצרות, והתיר היכרות והתכתבות ישירה ביניהם.
עֹפר היה איש רוח ואמן – בגישתו המדעית ובחייו הפרטיים. הוא התעמק בשירה, בספרות, בהגות, בציור, במסעות, בספורט, במוזיקה ובחיי אדם על כל היבטיהם. השתתף במגוון רחב של קורסים, הרצאות ומפגשים, מפילוסופיה עד שירה, מסדנאות כתיבה עד פסיכולוגיה. כור האופטימיות הפנימית שבו, אשר קרן על סביבותיו, ידע לזקק אפילו מתוך האפלה של שפל מחלתו שורות של שיר ואור.
בשנת 2002 שלח עֹפר לראשונה, בכתב ידו, שיר בשם "זיכרון", לפרסום ב"מוסף לספרות" של "ידיעות אחרונות". זיסי סתוי, עורך המוסף אז, וסגניתו, שולמית גלבוע, הזמינו אותו למערכת העיתון. אחרי זמן הציעו לו לנסות את כוחו בכתיבת רשימות ביקורת על ספרי שירה, והוא נעתר ופרסם רשימות קצרות, רגישות ומדויקות. אל מיטת חוליו באשפוזו האחרון נטל עמו עֹפר, באופטימיות האופיינית לו, שמונה ספרי שירה חדשים שקיבל מן המערכת לסקירה. ולא הספיק.
אי־אפשר לדעת את עֹפר לידר המשורר, המדען והאדם, בלי לדעת את המבוע שופע האהבה שממנו ינקו שורשיו את שירתו ואת כוחו אסנת, אהבת נעוריו וחייו, ובנותיו ענבל, עדי וליהי האהובות עליו מכל – בית ומשפחה אשר היו חלק בלתי־נפרד מחייו ומיצירתו.