המדע משנה את העולם

מאת פרופ' דניאל זייפמן
נשיא מכון ויצמן למדע

עדה יונת עשתה אתמול צעד נוסף במסע המצוינות של המדע הישראלי. עוד צעד שהחל בהחלטה אמיצה של מדענית צעירה, לפני כ-30 שנה, להתמודד עם שאלה מדעית שנראתה אז גדולה מהחיים: כיצד התאים החיים מפענחים את הצופן הגנטי ובונים על-פיו חלבונים, שהם אבני הבניין וה"פועלים" שמפעילים את הגוף החי. כיצד בדיוק פועל הריבוזום, אחת ה"מכונות" המורכבות ביותר במערכות הביולוגיות.

מדובר במטרה שנראתה אז בלתי-ניתנת להשגה. אבל מדענים יודעים להשיג מטרות שנראות בלתי-ניתנות להשגה. בשנת 1954, מומחים בין-לאומיים רבים חשבו שמדינת ישראל הקטנה לא צריכה לנסות ולהתמודד עם בניית מחשב אלקטרוני. אבל מדעני מכון ויצמן בנו את "ויצק", המחשב התשיעי בעולם, שהפך לשורש של תעשיית החומרה והתוכנה הישראלית. אחרי המחשב הראשון בישראל, הפעיל המכון את מאיץ החלקיקים הראשון בישראל, פיתח את התרופה הישראלית הראשונה שזכתה לאישור ה-F.D.A, וגילה תגליות רבות נוספות. כל אלה פרויקטים שחייבו ראייה לטווח ארוך, התמדה ונחישות. זו דרכו של המדע: הוא הופך את הבלתי-אפשרי לאפשרי. המדע משנה את העולם, ומעצב את חיינו, כאשר רק דבר אחד ברור באשר לעתיד: הוא יהיה שונה מאוד מהעבר ומההווה.

מדובר בניצחון מוחלט של רוח האדם, של השאיפה להבין טוב יותר את העולם ואת מקומנו בתוכו. מדובר בהרפתקה מרתקת שמאפשרת לאנשים צעירים חופש כמעט מוחלט ללכת בעקבות הסקרנות שלהם. מדעני מכון ויצמן למדע יוצאים מדי יום למסעות מרתקים אל הלא-נודע. איש לא מכתיב להם את מסלול המחקר שלהם. איש לא שואל אותם "מה יצא לנו מזה". אבל עובדה שלפעמים הם חוזרים מהמסעות האלה עם מתנות יקרות ערך בשביל כל בני-האדם באשר הם.

כשחיים לייב פקריס בנה במכון ויצמן את "ויצק", הוא לא ידע שהמחשב שלו יוביל את ישראל מכלכלה חקלאית לכלכלת היי-טק. כשעדה יונת החליטה שהיא רוצה להבין את הריבוזום, היא לא ידעה שהתובנות שתשיג יסייעו למין האנושי להתגבר על חיידקים שפיתחו עמידות לאנטיביוטיקה.

וכיום, במכון ויצמן למדע, כמה עשרות מדענים ישראלים צעירים, שחזרו לא מכבר מחו"ל, מתכננים ומתחילים לבצע מסעות מחקר נועזים, שנראים לנו, לפעמים, כמכוונים גבוה מדי. למטרות שנראות בלתי-ניתנות להשגה. אבל המכון שתמך בחיים פקריס ובעדה יונת, תומך גם בהם, מאמין בהם ומצפה בהתרגשות להישגיהם. במובן זה, ההחלטה להעניק לעדה יונת את פרס נובל בכימיה, מזכירה לכולנו, שמותר וכדאי לכוון למטרות שנראות בלתי-ניתנות להשגה. שיש שכר לאומץ, לחזון, להתמדה. והשכר הזה, הוא הזכות לשנות ולעצב את העולם שבו יחיו ילדינו, בעתיד.