לאה גולדברג

"האמנם"

בניין המינהלה על-שם סטון, קומת הכניסה

לאה גולדברג (1911 – 1970), נולדה בגרמניה, גדלה בקובנה, ליטא, עלתה לארץ ישראל (1935), הצטרפה לחבורת "יחדיו" של אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן, ומאז, כפי שאומרים, הכל היסטוריה הטבועה עמוק ברוח הישראלית.

רובנו למדנו להכיר את גולדברג כמשוררת, סופרת, מחזאית, מתרגמת, מבקרת, פרופסור לספרות, וכלת פרס ישראל. היא גם איירה בעצמה חלק מספרי הילדים שכתבה, מה שהדהד אהבה כמעט נסתרת שלה: ציור.

מתברר שבילדותה, התלבטה גולדברג אם "כשתהיה גדולה", תהיה לציירת או למשוררת; אבל בהשפעת בני משפחתה פנתה למסלול הספרותי.

עם זאת, ברגעים ובזמנים מאתגרים, חזרה ומצאה מפלט ונחמה באהבת הציור. היא נהגה לבקר בתערוכות אמנות בארץ, ובעולם, וציירה בעצמה כמעט בכל הזדמנות שנקרתה על דרכה.

תערוכה צנועה זו מביאה מבחר זעיר מאלפי הציורים והקולאג'ים, מעשה ידיה, השמורים במכון "גנזים" של אגודת הסופרות והסופרים בישראל, ובספריה הלאומית בירושלים.

תודה מקרב לב ליו"ר מכון גנזים, אדיבה גפן, למנהלת הארכיון במכון, הילה צור, ולעו"ד יאיר לנדאו.

האמנם | לאה גולדברג

לחן: חיים ברקני

ביצוע: חווה אלברשטיין

***

הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם,
וּמַחֲשׂוֹף כַּף־רַגְלֵךְ ילִָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת,
אוֹ שִׁלְפֵי־שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם.

אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת
עַל כְּתֵפַיִךְ, חָזֵךְ, צַוָּארֵךְ, וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן.
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָּךְ הַשֶּׁקֶט
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.

וְנָשַׁמְתְּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשֹׁם וְרָגעַֹ,
וְרָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי־הַשְּׁלוּלִית הַזָּהֹב,
וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים, וּמֻתָּר בָּם לנִגְעַֹּ,
וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.

אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט
הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם.
וּבְיֹשֶר־לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת
כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָדָם.