אורָן הופמן

"נקודה"

מרכז הכנסים על-שם דוד לופאטי, מכון ויצמן למדע, רחובות

האם קו יכול להיות מורכב מנקודות? אם זוכרים שנקודה, בגיאומטריה, מוגדרת כמציינת מקום מדויק, כשהיא עצמה חסרת ממדים כלשהם, אפשר להבין כיצד ומדוע התפתח סביבה ויכוח עמוק. היוונים הקדמונים – שדבקו בהגדרת אפס הממדים של הנקודה - סברו שהתשובה על השאלה הזאת שלילית. כלומר, שקו, שהוא בעל ממד אחד, לא יכול להיות מורכב מנקודות חסרות ממדים.

בין מתמטיקה לפיסיקה

מאות שנים לאחר מכן, התייחסו גליליאו גליליי ואייזיק ניוטון לפרדוקס הזה, כאל "חלק מהטבע" ש"צריך ללמוד לחיות אתו". הם התייחסו לנקודה הרעיונית (הקונספטואלית?) כאל גוף אמיתי שקיים בפועל בעולם. במילים אחרות, הם הציגו גישה שלפיה אין הבחנה בין מתמטיקה לפיסיקה, ולפיכך אפשר ליצור קו מרצף של נקודות. הדיון בשאלה הזאת הגיע גם לשולחנו של דויד הילברט, שהציע פתרונות שהתרחקו עוד יותר מהגדרתה המקורית של הנקודה. המתח בין ההגדרה המקורית לבין הצורך לעשות שימוש ממשי במושג הנקודה, הוביל למתח, שעליו הצביע דקארט, בין תיאור המציאות למציאות עצמה, פער שהתרחב והומחש בעשורים האחרונים במרחבים, תחומי פעילות והיבטים רבים ושונים של חיינו, במדע ובאמנות כאחד.

שימו נקודה.

נקודה היא גם סימן פיסוק שסביבו מתחולל ויכוח שהוא, במידה רבה, בין-דורי. סימני הפיסוק – כמו הגיאומטריה - פותחו ביוון העתיקה, אם כי הפיסוק כפי שאנו מכירים אותו כיום התפתח לאחר המצאת הדפוס, בשנת 1454.

​נקודה, בפשטות, אמורה לסמן את סוף המשפט. הסימון הזה מסייע לקורא לעצור לרגע את שטף הקריאה, "לשאוף אוויר", לנוח לרגע – ולהמשיך במסעו לאורך הטקסט.

ננה אריאל, בספר הילדים "פסיק ונקודה" (הוצאת אסיה), מספרת על הפסיק ש"אוהב לנשום ולהמשיך", ועל הנקודה ש"אוהבת לעצור ולנוח".

נקודה, בסוף המשפט מסמנת לנו שהעניין סגור ואינו נתון עוד לוויכוח. "אני לא אתן את ידי לעניין הזה. נ-קו-דה". כשמישהו מדבר בשטף ומאריך בדבריו, אפשר לומר לו "שים נקודה", כלומר, הבנו, אין צורך להכביר מילים.

מות הנקודה

בשנים האחרונות, במיוחד ברשתות החברתיות, דומה שהושגה הסכמה, כמעט מקיר לקיר, שאין עוד צורך "לשים" נקודה בסוף המשפט. הנימוק לקביעה זו אומר שנקודה "קוטעת" (ולפעמים אפילו "קוטעת בעוינות ובתוקפנות") את זרימת המסרים בשיח. אמירה זו נובעת במידה רבה מהתפיסה שלפיה עלינו "לכתוב כפי שאנחנו מדברים". יתרה מכך, מחקר שהתבסס על ראיונות עם משתמשים ברשתות החברתיות, העלה כי מסרונים שמסתיימים בנקודה נתפשים כפחות כנים, בעוד שמסרים שמסתיימים בסימני שאלה או סימני קריאה מתקבלים כאותנטיים.

·

אורָן הופמן הוא אמן ישראלי, החי, פועל ומציג תערוכות בארץ ובמקומות שונים בעולם. הוא מגדיר עצמו כצלם שעוסק בעיקר בפיסול. הופמן גדל בהולנד, בעל תואר שני באמנות, בהצטיינות יתרה, מ"בצלאל" וזכה בפרס האמן הצעיר וכן בפרס עידוד היצירה, שניהם מטעם משרד התרבות. תערוכתו הראשונה – באצירת דלית מתתיהו – הוצגה במוזיאון תל-אביב לאמנות, ושילבה עבודות שלו עם הדפסים של יוזף אלברס, ממייסדי הבאוהאוס בגרמניה וממעצבי המחשבה על המופשט באמנות.

בתערוכה זו מוצגות עבודות נבחרות מתוך סדרות שונות מגוף העבודות של הופמן. בעבודות אלו ממקם הופמן נקודה, או נקודות, בהקשרים שונים במרחב הפיסי והרעיוני כאחד. כשהוא מצלם נקודה, הופמן משחק עם הטווחים שבין צילום ופיסול ובין עדשה לנקודה, תוך העמקת שאלת מהותה ותפקידה של הנקודה בעולם בכלל, ובחיינו בפרט.