אודותינו

בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים עיצוביים של סביבות העבודה שלנו כתוצאה ממגמה של טישטוש הגבולות בין "המשרד" ובין חללים אחרים.
כיום, אין צורך לשהות במשרד בכל יום, וניתן לבצע חלק מהעבודה גם מהמחשב הנייד ומכל מקום. בשל כך ניכרים שינויים פיזיים בתכנון ובעיצוב חללי המשרדים: אזורי העבודה הופכים מחללים משרדיים ומופנמים, לחללים פתוחים המאפשרים חיבור בלתי אמצעי בין העובדים, שיחות ופגישות עבודה ומפגשים בלתי פורמליים.
אתר זה מציג חלופות עיצוב שונות לסביבות עבודה שונות (חדרים פרטיים ואזורים ציבוריים), כפי שתוכננו והוקמו על ידי אגף בינוי והנדסה. הפרויקטים המוצגים הושלמו לאחרונה והם מביאים לידי ביטוי את השוני והמגוון שבסביבות העבודה שלנו.
האתר נועד לשמש כלי עבודה למתכננים לקראת שיפוץ או עיצוב חדש, ולאפשר התרשמות ממגוון סגנונות ועיצובים כחלק מתהליך התכנון המשותף שבין אגף ביני והנדסה ללקוחותיו במכון.
בעולם התכנון בו השינויים והחידושים הנם תמידיים, ישמש האתר מאגר דינמי של עיצובים ורעיונות, שיתחדשו ויתעדכנו מעת לעת.

דן סלונים
ראש אגף בינוי והנדסה

אדר' שרון גלוטר
אדריכלית המכון וראש ענף תכנון

בשטח המכון נבנו בין שנות ה-30 לשנות ה-60 של המאה העשרים מבנים המייצגים את מיטב האדריכלות הישראלית שתוכננו על ידי אדריכלים מהשורה הראשונה שהיו אז בארץ ישראל^[1]. המבנים והפיתוח הנופי תוכננו ברוח המצוינות האדריכלית שהייתה חלק מחזונם של ויצמן ווייסגל, לתכנן סביבת עבודה מושלמת מכל בחינה. חלק מהמבנים הללו תוכננו עד לפרט האחרון של פנים הבניין. 

מבין המבנים, הוכרזו לאחרונה 24 מבנים ואתרים כמיועדים לשימור. במבנים אלה נותרו ,על פי רוב, חזיתות המבנים כפי שתוכננו במקור, אך פנים המבנה ועמו כל יתר רכיבי עיצוב הפנים
(ריהוט, שטיחים, וילונות, טפטים, גופי תאורה, פרטי נגרות וריהוט) שונו וחודשו פעמים רבות מאז ראשית חייו של המבנה.
עיצוב הפנים המשתנה של המבנה, שנעשה בהתאם לצרכים המדעיים ולטכנולוגיות המשתנות, משקף את השינויים באופנות ובסגנונות העיצוב, את השינויים בשימושים שנעשו בבניין, את ואת תחלופת העובדים והמשתמשים בבניין לאורך השנים. עיון בתכניות הבניינים המקוריות חושף את הפרטים המקוריים שתוכננו עבור עיצוב הפנים בבנינים הראשונים. לדוגמא, תכניות מפורטות של ריהוט ופרטי נגרות עבור בנין "ויקס" אשר תוכנן בשנת 1953 על ידי האדריכלים אריה שרון, נחום זלקינד ובנימין אידלסון.

אדריכל אריה שרון^[2], אשר קיבל את השכלתו בבית ספר הבאו-האוס^[3] שבברלין, תכנן עבור הבניין את כל פרטי הריהוט לרבות גופי התאורה, ידיות הדלתות, פרזול הארונות, כסאות האודיטוריום, דוכן הנואם, הפרגוד, עגלת המים, עמדת הטלפון ואפילו את השילוט המוצמד לאולם ולחדרים.
הבניין, בעיני שרון בוגר ה"באו האוס", נתפס כ"יצירה" שלמה והרמונית הכוללת לא רק מעטפת אדריכלית , אלא גם חשיבה על כל הפרטים שנבנו בהתאמה מלאה לחלל ולחזון האדריכל. בנינים נוספים במכון ויצמן אשר תוכננו על ידי אדריכל שרון הנם בניין ויסמן (1957) ובניין סן מרטין (1954), וגם בהם ניכר סגנונו ואופי עבודתו כ"מתכנן העל" של הבניין לפרטיו מבחוץ ומבפנים.

[1] ביניהם אריך מנדלסון, בניימין חייקין, אריה אלחנני, נחום זלקינד, אריה שרון, בנימין אידלסון, יעקב רכטר, ישראל דיקר ועוד.

[2] אריה שרון  1900-1980 
אדריכל ישראלי, זכה בפרס רוקח ופרס ישראל לאדריכלות בשנת 1962. 
נולד בירוסלב שבפולין. ב-1926 נסע ללמוד אדריכלות בבאוהאוס שבדסאו, ןלמד בהדרכתם של האדריכלים ולטר גרופיוס והנס מאייר. הוא סיים את לימודיו ב-1929, ונשאר לעבוד כאדריכל ראשי במשרדו של מורו, הנס מאייר, בברלין עד 1931. 
שב לארץ בתחילת 1932, ופתח משרד פרטי. 
אריה שרון הביא לתל אביב את בשורת הבאוהאוס. האדריכלות לא היתה עבורו מטרה אלה אמצעי להקנות לאזרח איכות חיים ולכונן סדר חברתי חדש. הוא עבד בעיקר בשביל המגזר הציבורי. פעילותו עד קום המדינה התרכזה בעיקר בתכנון מעונות עובדים, שכונות פועלים, בתי קולנוע, בתי חולים, בתי מוסדות  ומספר קטן של בתי מגורים.

[3] בית ספר הבאו האוס הכשיר את תלמידיו לעסוק לא רק באדריכלות אלא במיומנויות של עיצוב תעשייתי, ציור ופיסול באופן שהמתכנן אחראי על כל פרט ופרט בבניין ומעצב בעצמו כל חלק במבנה – ריהוט, שטיחים, ידיות לדלתות, גופי תאורה ואפילו כלי אוכל. 

פרספקטיבה של עיצוב פנים חדר במעונות "קלור"
תכנון : אדר' אריה אלחנני, 1963
 

תכנית הכסאות והספות בפרויקט אולם "ויקס" שהיה חלק בלתי נפרד מתכנון המבנה.
תכנון : זלקינד, אריה שרון ואידלסון , אדריכלים

בית חיים ויצמן , אשר תוכנן בשנת 1935 על ידי האדריכל אריך מנדלסון, מציג את אותה גישה תכנונית של תכנון הוליסטי.
מנדלסון תכנן כאמור את כל פנים הבית וכן את הגן סביבו מאחר וראה עצמו אחראי על כל פרטי הפנים של המבנה , כולל ריהוט, טקסטילים, גופי התאורה ועוד.

לעומת הסגנון הדקורטיבי, היצירתי ורב ההשפעות של העיצוב בשנות ה-30, והאדריכלות הטוטאלית של המבנים הציבוריים המוקדמים במכון, רוב חללי העבודה והמפגש במכון מסוף שנות ה-50 ואילך, היו אופייניים לעיצוב ה"צנע" שרווח אז בארץ. בשנים הראשונות של המדינה בלט בסגנון הישראלי מוטיב אחד עיקרי: צנע. בלי קישוטים מיותרים, ללא שאיפות עיצוביות מרחיקות לכת וללא מגוון רב.
תעשיית הריהוט המקומית, בעיקר "שמרת הזורע" , סיפקה מוצרים קלאסיים, פשוטים ועמידים. הריהוט התאפיין בקווים מינימליסטיים, מעט מעוגלים או מכופפים, על גבול הסגפנות, כפי שניכר בתמונות מאותן שנים.

בשנות ה-70 וה-80 העיצוב הפנימי של החדרים והריהוט של מבני המכון נותר כמעט ללא שינוי.  גם כיום אנו מוצאים בחלק מהבניינים את אותם פרטי ריהוט משנות ה-70 וה-80 שנותרו במשרדם של המדענים והעובדים.

ככלל ניתן לאמר כי העיצוב של סביבות העבודה בארץ ובעולם, עד לסוף המאה ה-20, התאפיין בעיקר בפרקטיות וצמצום והתרכז בפונקציונליות של חללי העבודה. 
מגמה זו החלה להשתנות , עם השינויים הטכנולוגיים של המאה ה-21, אשר מאפשרים לבצע את העבודה מכל מקום כמעט, ולא בהכרח משולחן העבודה במשרד.

לאור זאת אנו עדים כיום למהפכה בתחום עיצוב סביבות העבודה שלנו, אשר מעבר לחלל משרדי  צריכות לשמש כמקום מפגש , אינטראקציה בין עמיתים ומקום נעים לשהות בו.

חדר מדען במכון משנות ה-60

מפגש במשרד מדען במכון משנות ה-60 סביב שולחן הפורמאיקה העגול

"הפסקת קפה" בבנין המינהלה "סטון" שנות ה-60

ספריית ויקס אולם הקריאה, שנות ה-60
 

עמדה משרדית, שנות ה 70