המסר העיקרי של הספרון הזה הוא שניתן לתמצת את כל השיטה המדעית כתהליך חיתוך בין תופשים. במובן זה מדע הוא הרחבה של התפישה האנושית לרמה הבין אישית, החברתית. כמו שתפישה אישית היא תהליך שבו הפרט מברר לעצמו מה עומד מולו, כך המדע הוא תהליך שבו חברה אנושית מבררת לעצמה מה עומד מולה. ההרחבה לרמה הבין אישית היא המשך של ההרחבה הבין חושית האישית.
בדפים הבאים אנסה להבהיר את הדמיון בין תהליך התפישה האישי לזה החברתי (דהיינו, המדעי), לאשש את המסר שמתומצת לעיל ולדון במשמעויות שלו לגבי תפישת המציאות.
תיאור צעד צעד בתפישה ובמדע- דוגמאות פשוטות
בואו נלך צעד צעד בתיאור ההרחבה התפישתית. דמייני שאת מתיישבת ליד שולחן האוכל, מעבירה את מבטך על לוח השולחן ורואה מין פס לא ברור (ציור 4). הדבר הראשון שתעשי קרוב לוודאי יהיה להושיט את ידך ולבדוק אם אכן יש שם משהו או שרק נדמה לך. והיה וגם ידך חשה בקיומו של דבר מסוים בנוסף לשולחן תהיי בטוחה יותר בקיומו – קשה להאמין שגם חוש הראייה וגם חוש המישוש יוטעו בו זמנית. את הפעולה הזאת כינינו כאן חיתוך בין-חושי.
בשלב שני תנסי להשתמש בשני החושים גם יחד, ואולי אף בחושים נוספים, כדי לנסות לברר מהו הדבר הזה. הפעלת החושים בשלב זה תהיה מתואמת – למשל, ידך תמשש קודם את האזורים שבהם מידת הביטחון שלך בפירוש מראה עינייך נמוכה יחסית. סביר שגם תצליבי בין זוויות מבט שונות, וגם בין זוויות ומהירויות מישוש שונות. בואי נניח שבסוף תהליך זה תתפשי שזוהי שריטה בלוח השולחן.
בשלב הבא ייתכן ותבקשי מאחותך לאמת את תפישתך. בעקבות אימות כזה תרגישי יותר בטוחה לחפש את הגורמים האפשריים לשריטה. חיפוש כזה יתבצע שוב על ידי הפעלה מתואמת של חושייך, ובנוסף בעזרת רציונליזציה מתואמת עם אחותך כשגם היא מפעילה את חושיה במקביל. נאמר שהעליתן השערה שמקור השריטה הוא חיתוך הירקות מוקדם יותר באותו יום. כדי לבחון השערה זו תבחנו את הסכין בה השתמשתן ותנסו לדמיין את תבנית החתך שהיא הייתה יוצרת. עם קצת יותר אומץ תנסו לשחזר את החתך, אולי לא על שולחן האוכל אלא על מודל שלו – קרש חיתוך אולי. אם תבניות החתכים יתאימו תרגישו יותר וודאות לגבי נכונות השערתכן. ייתכן שזה יספק אתכן וייתכן שלא – אם לא, תמשיכו לייצר השערות ולבדוק אותן. התהליך יימשך עד שתתעייפו או עד שתתרצו.
הצורך בשימוש בחיתוך בין אישי עולה ככל שהיכולת של חיתוך בין חושי יורדת. קחו למשל את הגשר הזה שעומד מולכן בטיול בנחל הקרוב (ציור 5). האם הקו המאונך בעמוד התומך הוא כתם או סדק? האם כדאי לעבור מתחת לגשר? מכיוון שלא תוכלו למשש את העמוד תתייעצו ביניכן ועם חברותיכן בקבוצה כדי לקבל חיתוך של תפישותיכן. את כל אחת מכן ניתן לדמות כאן לאנטנה שמכוונת אל הגשר מכיוון אחר – לא רק כיוון מרחבי אלא כיוון תפישתי אחר. הכוונה היא שמכיוון של אחד ממוחותיכן בנוי אחרת, על פי ההורשה הגנטית והניסיון הנרכש, אז תפישותיכן שונות במעט. השוני הזה בא לעזר כאן, שכן חיתוך של מוחות זהים לא היה מוסיף שום מידע.
המהלך המדעי הטיפוסי מאוד דומה. קחו את מהלך כוכבי הלכת למשל. אנשים ששמו לב שגם חבריהם חווים שכוכבי הלכת סובבים סביבנו העלו השערות שונות לסיבת התופעה. מודלים שונים של תנועה ארצית הובילו להסכמה שההשערה שכוכבי הלכת נעים במסילות בלתי נראות היא הסבירה ביותר. במהלך השנים היכולת להסביר את תנועת הכוכבים על ידי מערכת פשוטה של מסילות הלכה ונחלשה, עד שהוטל ספק בהשערה בכללותה. במקומה צמחה השערה שלא מסילות בלתי נראות מחזיקות את הכוכבים במסלולם אלא כוחות בלתי נראים – כוחות משיכה בין גופים. השערה זו ריצתה את המדע (כלומר, החבורה האנושית שהתעניינה בשאלה) לתקופה מסוימת, אלא שבמהלך השנים גם השערה זו לא הצליחה להסביר את מגוון התצפיות. לכן השערת כוח המשיכה פינתה את מקומה להשערה אחרת. השערה זו חוזרת מעט לכיוון המסילות הבלתי נראות, אלא שבמקום מסילות היא מניחה עקמומיות משתנה של המרחב, בתלות בריכוז החומר. מכיוון שגם השערה זו אינה מצליחה להסביר את תנועת גרמי השמיים בצורה מספקת, יש להניח שגם היא תוחלף בהשערה אחרת בבוא הזמן.
אז יש לנו כאן מין תהליך מחזורי, או ספיראלי, של העלאת השערות, ביצוע ניסויים, איסוף עדויות, עדכון ההשערות וחוזר חלילה. הדבר המעניין כאן הוא שתהליך זה טיפוסי גם לתהליך התפישה האישי וגם לתהליך התפישה הקבוצתי, דהיינו המדעי.