People
People
- Faculty
- Staff Scientists
- Research Assistants
- Postdocs
- Students
- Staff
- Consultants
- Visiting Scientists
- In Memoriam
-
Dr. Yaara Oppenheimer-Shaanan
-
-
-
Dr. Martin Sperfeld
-
Dana Shoshana Bar-Zvi Mildworf
-
Alfredo Antonio Lopez Castillo
-
-
-
-
Dror Fridman
-
Carmi Gewing
-
-
-
-
-
-
-
Dr. Ohad Lewin-Epstein
-
Prof. Alberto Perez Huerta
-
Prof. Dan Atzmon1927 - 2022הספד מאת פרופ' משה פלדמןמשפחה וחברים יקרים,
דן יקר,אתה היית מחלוצי המחקר הגנטי בצמחים ואחד ממקימי המחלקה שלנו במכון ויצמן.
חיים ויצמן האמין שצמחי הקיקיון עשויים להוות נושא מרכזי במחקר הצמח במכון בגלל הערך הכלכלי של הזרעים בתעשיית שמנים למנועי סילון. תרמת הרבה בתחום הזה ויצרת זני מכלוא של קיקיון שהניבו יבול גבוה ואיכות משופרת.
עם זה, אתה היית החלוץ שהכניס את החיטה כנושא מחקר מרכזי במחלקתנו, כשהחלום שלך היה לייצר זני חיטה עמידים ליובש. המטרה שעמדת לעיניך היתה הגדלת שטחי המזרה של החיטה בשטחים השחונים של הארץ ובחלקים אחרים של העולם. לנושא זה הקדשת חלק גדול ממחקרי החיטה שלך. וכן פיתחת זני חיטה משופרים המותאמים לגידול בארץ.
במהלך חיי המחקר שלך במכון ויצמן העמדת דור של חוקרים שעבדו ועובדים בטיפוח ובמחקר.
אתה היית מדור לוחמי תש"ח וסחבת כל חייך את סבל הפציעה הקשה של מלחמת העצמאות.
היית לי חבר טוב והכרתי אותך כאדם ערכי וכאיש משפחה מסור ואוהב.
תנחומים לנטי ולמשפחה
Prof. Avihai Danon1952 - 2021Prof. Avihai Danon of the Department of Plant and Environmental Sciences at the Weizmann Institute of Science passed away in May 2021.
Avihai was a world-renowned pioneer in his understanding that oxygen plays a crucial role in transmitting signals that affect plants' response to light and other stressors. Over the years, Avihai made many discoveries and developed original solutions to phenomena and processes in plant physiology and biochemistry.
Avihai joined the Weizmann Institute of Science in 1995 after a postdoctoral fellowship at the Scripps Institute in California. The research group he led focused on how oxygen regulates biochemical processes and how oxidation affects gene and protein activity. His lab was small, and Avihai chose each student carefully. These students, many of whom now hold prominent positions in industry and academia, remember Avihai's inner calm, observant nature, wisdom and originality, all qualities that contributed to his charm as a person and as a researcher.
Avihai had an impressive talent for diving deep into the intricacies of the mechanisms he explored. Silent witnesses to this are the articles he left behind: each of them a work of art with an internal logic, which leads the reader from question to answer, and answer to a new question, and so on. Even when his colleagues in the international community did not adopt his conclusions, which were far from conformist, they saw his research as an original, rigorous, and thought-provoking. In the last year of his life, Avihai was close to retirement and his lab had shrunk in size. However, he continued to advance new research and even enlisted in the war against Covid-19, through ideas based on his expertise in oxygen sensing. Avihai was excited about many things, his family that he loved and was so proud of, science, politics, cycling, the home in Uriah and, of course, new Apple models. Avihai will be missed by the department of Plant and Environmental Sciences and the entire family of the Weizmann Institute of Science.
הספד של אבי לוי, דיקן הפקולטה לביוכימיהתמי, משפחת דנון היקרה, גם אנחנו במכון ויצמן עדיין בהלם וליבנו אתכם. אנחנו, נשיא מכון ויצמן פרופ אלון חן, סגני נשיא פרופ זיו רייך ופרופ אירית שגיא, ראש מחלקה למדעי הצמח והסביבה, פרופ אסף אהרוני וחברי המחלקה שאביחי היה חבר בה, תלמידיו של אביחי ועוד רבים ממשפחת המכון, ואני, באנו להיפרד מחברינו.
פרופסור אביחי דנון למד תואר ראשון ושני בארץ ודוקטורט בארה״ב. לאחר פוסטדוקטורט במכון סקריפס שבקליפורניה הוא חזר לישראל כחוקר במכון ויצמן והוביל קבוצה, שחקרה כיצד חמצן מווסת תהליכים ביוכימיים ואיך חמצון משפיע על פעילות גנים וחלבונים. אביחי היה חלוץ בעל שם עולמי בהבנתו המוקדמת שחמצן ממלא תפקיד מרכזי כמעביר אותות המשפיעות על תגובת צמחים לאור ולעקות. לאביחי היה כישרון מרשים לצלול עמוק מאוד לתוך הפרטים המנגנונים. עבודתו נחשבת על ידי עמיתים בקהילה הבינלאומית כמקורית, קפדנית ומעוררת מחשבה. אביחי היה קרוב לפנסיה ומעבדתו הצטמצמה בגודלה, אך הוא עדיין היה פעיל ונמרץ והתלהב מהתוצאות אחרונות של המעבדה. בשנה האחרונה הוא גם התגייס במלחמה נגד הקורונה עם רעיונות מקוריים מבוססים על מומחיותו בחישת חמצן .
במשך שנים רבות המעבדה שלי הייתה שכנה למעבדה של אביחי. היו לנו הרבה שיחות, אביחי תמיד נלהב והתרגש, בין שדיבר על משפחתו שאהב והיה כל כך גאה בה, בין שדיבר על מדע, פוליטיקה, אופניים, הבית שאז בנה באוריה, וכמובן כשדיבר על הדגם החדש של מחשבי מקינטוש. איש רגיש חכם וחם, נהניתי משיחותינו וידידותנו. אביחי אתה תחסר לי ולכל משפחת המכון. יהי זכרך ברוך.
אבי לוי
דיקן הפקולטה לביוכימיההספד של תמיר קלייןאביחי,
מורה יקר,
מנחה אהוב,הלכת בטרם עת, והותרת אותנו המומים וכואבים. אנחנו הסטודנטים שגידלת, ממשיכי דרכך המחקרית, המשובצים בתעשיית הביו-טק ובאקדמיה, בתוכנו מפעמת רוח המדע שלך, חסרים אותך.
רק אתמול סיימה דפי הדוקטורנטית שלי להכין את המאמר המשותף שלנו להגשה. חשבנו כיצד נוכל להמשיך ולהתייעץ איתך, להמשיך ולהיעזר במומחיות שלך לחשוף את נפלאות הטבע. והגר, דוקטורנטית אחרת, כבר עומלת על הדו"ח שהיית אמור לקרוא, כחבר בוועדה המלווה שלה... ועוד לא הזכרתי את עידו, הדוקטורנט שהיה מסטרנט אצלך, שסיפר לי כי לפני ימים ספורים הגשתם את המאמר המסכם את עבודתו אצלך. הוא סיפר איך שמחת והיית אופטימי.אך נדמה כי אין מי שחייב לך יותר מאשר אני. זב חוטם וחסר ניסיון הגעתי אל סף דלתך לפני כמעט עשרים שנה. ביקשתי לטעום את טעמו של מחקר מדעי, ואתה פתחת את דלתך בחיוך רחב, נתת לי כל מה שהיה דרוש לי כדי להצליח. לימדת, הנחית, התעקשת על כל פסיק. המעבדה שהקמת הייתה דוגמא ומופת לצוות מחקר תוסס ושוקק. עבדנו יחד בהנאה, חקרנו בשקידה. דרשת מאיתנו כמעט כמו שדרשת מעצמך. כל ניסוי שהצליח רצית שנבדוק שוב. כל בדיקה שהצליחה, רצית שיוודא אדם נוסף. עבדנו ימים כלילות, הולכים אחריך, שבויים בקסמך ובוטחים ברף הגבוה שהצבת לנו. עדים דוממים הם המאמרים שהשארת אחריך. כל אחד מהם הינו מעשה אמנות, מדע בנוי לתלפיות בעל לוגיקה פנימית, המוליך את הקורא משאלה לתשובה, ומתשובה לשאלה חדשה, וכך הלאה. את המאמרים שלך כתבת כתיק משפטי ממש; מהודק ואיננו מותיר צל של ספק.
אני זוכר את עצמי נרגש לפני פגישה איתך. למדתי היטב את החומר ושיננתי כל פרט כדי שאוכל להסביר לך בבהירות את תוצאות הניסוי האחרון. ניחוח קפה מפתה מושך אותי לתוך המשרד שלך. שנים לפני שגעון הקפסולות, לך הייתה מכונת הקפה הטובה ביותר, עם הפולים הטריים ביותר. ליד הדלת, אופני ההרים שלך, המילה האחרונה בתחום, התחביב שהתמסרת אליו. רגע קט ואני כבר במשרד... צלילי ג'אז אופפים אותי. אתה פותח קבצים במחשב המקינטוש, וכבר אומר "תראה איך הגרפים מוצגים, אין דברים כאלה בפי.סי., רק באפל"... ואז צוללים לתוך המדע. כיצד עוברים בכלורופלסט אותות של חימצון-חיזור? היית מאמין שזה אפשרי בתוך תמיסה ביולוגית? הרי זה דורש חלבונים ספציפיים ביותר... שיוכלו להעביר אותות חשובים בבקרה על מנגנוני תיקון של הפוטוסינתזה... כך המשכת, בהתלהבות מדבקת.
בשיחות שהתארכו חלקת איתנו גם חוויות אישיות יותר. יום אחד, למשל, סיפרת לי על סגנון הצלילה הייחודי שלך, שאיננו עמוק במיוחד, וודאי איננו מהמהירים. היופי, כך אמרת, טמון דווקא בשקט, בחוסר התנועה. תיארת כיצד אתה יורד לך לאיטך ומתמקם לך בלב השונית, ואז יושב בשקט, מתאחד עם האלמוגים והדגים שסביבך, משל היית אחד מהם. או אז, כך הסברת, רואים את הטבע במלוא הדרו... ואכן, השקט הפנימי שלך, יכולת ההתבוננות, החוכמה, המקוריות, היו התכונות שבלטו באישיותך גם כחוקר. אלה היו סוד קסמך, כשהלכנו אחריך.
בצוות המחקר היינו חברים טובים ומגובשים. במעבדה עבדנו יחד, עוזרים ומסייעים זה לזה. ולאחר העבודה היינו נפגשים בימי-כיף, הולכים יחד לים או נפגשים במסעדה. ואתה ידעת להעריך אוכל טוב... אני זוכר קטיף דובדבנים ברמת הגולן. בקומתך הגבוהה, בגופך החסון, הגעת עד צמרת העץ. בעדינות כופפת אותה עבורנו, ובעוד אתה אוחז בה, התקרבנו אנחנו ללקט את הפירות המתוקים.
אביחי, כך נזכור אותך תמיד, הענק הנדיב, שאין להזיזו ממקומו, חוקר חלוץ ורב-תושייה, אשר גדלנו בבית-מדרשו, להתפעל מטבע הצמחים ולפענח את סודותיהם.תלמידך תמיד,
תמיר קליין
הספד של אביגדור שרץיקירי,
קשה לדבר על אביחי האדם הגדול הזה, מלא האמפתיה, בלשון עבר. היכרותי עם אביחי נמשכה לאורך כמעט שלושה עשורים. מתחילה כחבר המחלקה לביוכימיה (שם מהעבר, נסחף עם רוחות השינוי) שחיפש חברים לחשיבה והבנה של יסודות הפוטוסינטזה. בהמשך הדרך, ועוד יותר כשעברתי למחלקה למדעי הצמח, מתוך הערכה לדרכו המדעית, חוכמתו, ידיעתו המרחיבה והמעמיקה במתודות מדעיות ואישיותו רבת הפנים, מתבודדת לפרקים, לוחמת לפרקים ותמיד שומרת על יושרה מדעית צמודה לעובדות קטנות כגדולות. היה כיף להכיר את אביחי ולא פשוט לפרקים. לא פחות מכך לשמוע מאנשים שהכירו אותו ועבודתו את מלוא סל ההערכות כלפיו. אביחי ירד לפרטים הבונים את התמונה הגדולה אחריה חיפש. מצא בהם אפיקים חדשים מכוח היצירה מונעת יצר הגילוי, חדוות הגילוי והנסיון לחלוק רגעי תהילה ספורים. רגעי תהילה אלה לפעמים באים ולפעמים מחכים באם הדרך. אני יודע שאלה גם אלה יופיעו בירושתו המדעית של אביחי בשנים שיבואו.הספד של אבי אביחיתמי, הילדים, וחברי משפחתו היקרים של אביחי.
בשם חברי המחלקה למדעי הצמח והסביבה ברצוני להביע את תנחמינו ולהשתתף בצערכם הרב. אנחנו נפרדים מחברינו אביחי שהיה חלק חשוב ומשפיע במחלקה במשך תקופה ארוכה. אביחי הגיע למחלקה לפני יותר מ 25 שנה בשנת 1995 לאחר פוסט-דוקטורט בקליפורניה.
מעבדתו של אביחי לא הייתה גדולה והוא בחר כל סטודנט בקפידה רבה. ואכן חלק גדול מחברי מעבדתו הינם בעלי תפקידים משמעותיים בתעשייה ובאקדמיה. תמיר קליין שיישא דברים אחריי ביצע את עבודת המאסטר עם אביחי והוא כיום ראש מעבדה במחלקתנו.
במהלך השנים היו לאביחי תגליות רבות והוא פיתח רעיונות ופתרונות מקוריים המסבירים תופעות ותהליכים בפיסיולוגיה והביוכימיה של הצמח. חלק מהחוקרים בעולם, מהמובילים בתחום, לא אימצו את מסקנותיו של אביחי, אבל "אביחי כמו אביחי" לעולם לא היה מדען קונפרמיסט, התעקש והמשיך כל העת לבסס את ממצאיו (עד ממש לשבוע האחרון!). רק לפני מספר ימים שמחתי לשמוע מחוקר צעיר בפקולטה לחקלאות ששיתף פעולה לאחרונה עם אביחי עד כמה רעיונותיו, ממצאי מחקרו ומסקנותיו היו נכונים ומשפיעים כבר היום בצורה ניכרת על התחום. אני מקווה שאכן עבודותיו של אביחי יהוו אבן דרך ובסיס למחקרים רבים בתחום ומשוכנע שידיעה על כך הייתה מאוד משמחת אותו.
אביחי היה אמור לסגור את מעבדתו ולצאת לגמלאות בספטמבר הקרוב אך המשיך במרץ רב לעבוד כדי להספיק ולפרסם את ממצאיו. כראש המחלקה ניסיתי לעזור לאביחי להמשיך ככל האפשר את פעילותו עד הפרישה. לא פעם ראיתי ואפילו מעט הופתעתי מכמה חשוב היה לו להשלים את עבודתו המדעית. בצער רב פעילותו נקטעה בטרם עת. מאוד נשמח לעזור להמשיך ולהנציח את מורשתו המדעית של אביחי על ידי תמיכה בדור הצעיר העוסק בתחום מחקרו.
לבסוף, בפן האישי יותר.
מספר ימים לפני שנפטר, חלף אביחי על פני במסדרון במחלקה. הוא נראה במצב רוח מרומם וחייך אליי עם ארשת פנים שמחה מאוד תוך כדי שהוא חצי מדלג במסדרון (עם הצליעה הטיפוסית בעקבות בעיות הברכיים שכולנו מכירים!). הרגשתי משהו שונה בהתנהגותו של אביחי אבל לא הבנתי את פשרה. מספר ימים אחרי, ובעקבות שיחה עם עמית, חבר מעבדתו, הבנתי בדיעבד שאביחי הפך לסבא שבוע לפני והיה מאושר מאוד ומלא נחת וזו הייתה הסיבה העיקרית למצב רוחו המרומם באותה פגישה חטופה .משמח מאוד שאביחי זכה לנחת ועונג זה ממש בימיו האחרונים. המשפחה הייתה מאוד חשובה לו והוא היה נרגש מאוד באותם ימים אחרונים של חייו.
אביחי, קשה להאמין שלא נראה אותך אתנו יותר במסדרונות המחלקה. תחסר לכולנו, בימי שלישי בסמינרים המחלקתיים (כולל שאלותיך החכמות ולעיתים ארוכות), בפגישות ודיונים ראשי הקבוצות, במשרד של רונן, ובבירה של יונתן בימי חמישי.
יהי זכרך ברוך
Prof. Esra Galun1927 - 2014Prof Esra Galun, 87, died on January 27th, 2014. He was born to David and Erna Galun in 1927 in a small town in the suburbs of Leipzig, Germany, and emigrated to Israel in 1933. He went to the legendary Kadoori School of Agriculture and served as a commandant in the Palmach. Esra was a member of the Plant Genetics section of the Weizmann Institute established by Chaim Weizmann in the early ’50s and received his Ph.D. degree from the Hebrew University in 1959. During his graduate studies and later on, he served in the army reserve and fought in the Israeli wars, including the 1973 Yom Kippur war. He became the founder and first head of the Department of Plant Genetics, later renamed Plant Sciences; he served as dean of the faculty of Biochemistry and Dean of the Feinberg graduate school. He also held several leading national positions. Esra supervised many students who now have leading roles at the forefront of plant and agriculture research.
Esra was a pioneer in plant tissue culture and regeneration. He contributed to the understanding of the interaction between the cytoplasm and the nucleus and developed techniques for engineering cytoplasmic hybrids, namely the merging of the cytoplasm and nucleus from different species; he studied the genetic and physiological control of sex determination in cucumber plants and his research lead to the development of cucumber varieties, some of which still grown today. Esra published more than 200 scientific articles, six scientific books, and his 7th book, written two years before his passing, describes the early history of the Plant Science department.
Esra was a creative and rigorous scientist of high integrity, dedicated to academic excellence. He was a man of culture who also gave much importance to humane topics. He thought that being an excellent scientist is necessary but not sufficient to become a member of our department - one also has to be a “mensch” (a person of integrity). This legacy that he enforced during the 35 years of his tenure as department head is still guiding us to this day. Esra’s wife, Prof. Margalit Galun, passed away almost two years before Esra; he is survived by his two sons, Eithan and Udi, and eight grandchildren and one great-grandchild.
