פרטי המחלה CONDBA

אין קריטריון רשמי לאבחון CONDBA. התסמונת תוארה לראשונה בשנת 2017 במאמר של Edvardson ואחרים, שבחן שבעה מקרים של ילדים (גילאי 8 עד 23) ממשפחות שונות שסבלו מתסמונת נוירודגנרטיבית שהחלה בילדות. בכל הילדים שנבדקו נמצא וריאנט באחד מעותקי הגן UBTF (הטרוזיגוט) שכולל שינוי של נוקלאוטיד יחיד, המוביל לשינוי חומצת אמינו בחלבון הסופי. הוריאנט נוצר בכל המקרים דה נובו, כלומר נוצר אצל החולה ולא התקבל בתורשה מההורים. במחקר זה, כמו גם במחקרים נוספים אחר כך, הוריאנט זוהה בחולים באמצעות ריצוף כלל אקסומי ותוצאות הבדיקה אושרו גם על ידי שיטת סנגר. דימות מוח שבוצע במסגרת המחקר של Toro ואחרים בשנת 2018, הראה אטרופיה מתקדמת (פרוגרסיבית) של המוח, שהיא הידלדלות הרקמה בשל התנוונות תאים. האטרופיה השפיעה יותר מעל אוהל המוחון (Supratentorial) מאשר מתחת לאוהל המוחון (Infratentorial). זוהתה הידקקות של כפיס המוח (corpus callosum) ואטרופיה מתקדמת במוח הגדול ובאזור cerebellar vermis של המוח הקטן. בבדיקות הדימות היו סימנים של גליוזיס, שינוי בתאי הגליה מסביב לחדרי המוח (periventricular gliosis), אובדן אקסונים ודמיאלינציה, הרס של מעטפת המיאלין המבודדת את תאי העצב. במחקר עדכני משנת 2022 שסקר 15 מקרים דווח שהגיל החציוני להופעת התסמינים הנוירודגנרטיבים הוא שלוש שנים. המחקר דיווח גם על סימנים דומים בקרב החולים בבדיקת MRI, ביניהם גם אטרופיה מעל אוהל המוחון (Supratentorial) קורטיקלית ותת-קורטיקלית מתקדמת (פרוגרסיבית).

מתוך שבעה חולים שנבדקו במחקר של Edvardson ואחרים בשנת 2017, לחמישה מהם היו הריון ולידה תקינים, אחד נולד בניתוח קיסרי ואחד בלידה מוקדמת בשבוע ה-33. בראשית החיים, ארבעה מהילדים התפתחו באופן תקין ולשלושה מהם היה עיכוב התפתחותי קל עד גיל שנתיים. הרגרסיה ההתפתחותית (אובדן מיומנויות מוטוריות וקוגניטיביות) התרחשה בכל המקרים בין גיל שנתיים וחצי ושבע. בחמישה מהילדים התרחשו תחילה הידרדרות ביכולות המוטוריות עם אובדן הדרגתי של היכולת לנוע באופן עצמאי (ambulation), המוטוריקה העדינה ומיומנויות הדאגה העצמית וקשיי האכלה. בשני הילדים האחרים ניכרה תחילה לקות שכלית ושפתית. בסופו של דבר עם התקדמות המחלה, כולם סבלו ממוגבלות שכלית קשה עד עמוקה וחוסר יכולת לנוע באופן עצמאי. הליקויים המוטוריים כללו הפרעת תנועה אקסטראפירמידלית (חוץ-פירמידלית) עם דיסטוניה (התכווצות שרירים לא רצונית), מחולית (כוריאה, תנועות לא רצוניות ועוויתות המזכירות תנועות ריקוד), פרקינסוניזם (תסמינים תנועתיים המאפיינים פרקינסון) או נוקשות. סימנים פירמידליים נצפו בארבעה מהילדים ואטקסיה, שהיא חוסר קואורדינציה כתוצאה מבעיה במערכת שיווי המשקל, בשלושה מהם. במאמר משנת 2018 של Toro ואחרים, דווח על ארבעה חולים ממשפחות שונות (גילאי 4 עד 33) שלאחר התפתחות מוקדמת תקינה פיתחו רגרסיה נוירו-התפתחותית בין גיל שנתיים ושלוש. במחקר זה דווחו ביטויים נוספים של המחלה, לצד אובדן מיומנויות שפה אקספרסיביות ותפיסת הדיבור (speech perception), החולים סבלו גם מדיסארטריה, שהיא הפרעה בדיבור המאופיינת בשיבוש בהיגוי שפוגע במובנות הדיבור. בחלק מהמקרים הובילה הדיסארטריה לאנארטריה, שהיא מצב בו החולים כבר אינם מניעים את איברי ההיגוי. לשניים מהחולים היה קול גבוה (high-pitched voice). החולים פיתחו גם הפרעת בליעה (דיספגיה), כאשר המבוגרים יותר מביניהם נזקקו לצינור הזנה. גם כלל החולים שנבדקו במחקר זה סבלו מהידרדרות ביכולות המוטוריות, שכללה: הפרעות שיווי משקל (postural instability), אטקסיה (חוסר קואורדינציה), טונוס שרירים נמוך (axial hypotonia), ספסטיות (טונוס שרירים גבוה) בגפיים (appendicular spasticity) ודיסטוניה (התכווצות שרירים לא רצונית). לחולה אחד הייתה מחולית קלה (תנועות לא רצוניות ועוויתות המזכירות תנועות ריקוד). למרבית החולים היו ליקויים התנהגותיים - מאפיינים אוטיסטיים, התנהגויות כפייתיות או חזרתיות, היפראקטיביות ואימפולסיביות קלה. לשני מטופלים הייתה תחושת חסר של גירוי מזיק (noxious stimuli). הגדילה הכוללת הייתה נורמלית בבסיסה, על אף שקצב העלייה במשקל של מרבית הילדים היה איטי מהרגיל. המטופל המבוגר ביותר (33), התגורר במוסד, היה אילם ונזקק לעזרה מלאה. סימנים נוספים עליהם דווח במחקרים שבוצעו הם אפילפסיה ותוצאות חריגות בבדיקת EEG.

נכון לשנת 2022 הוריאנט מחולל המחלה של CONDBA בכל המקרים המתועדים הוא באחד העותקים של גן UBTF בלבד (הטרוזיגוט) ונוצר דה-נובו, כלומר נוצר לראשונה אצל החולה ולא עבר בתורשה מההורים.