נתונים נוספים
אבחנה
ישנם שלושה תרחישים שבהם צריך לשקול אבחנה של X-ALD: תוצאה חיובית בבדיקת סקר ילודים, נבדק שמראה תסמיני מחלה וכן בזכר שהוא אסימפטומטי אך זוהה כחולה באמצעות בדיקת סקר משפחתית (family screening). המחלה X-ALD לא מצויה ברשימת המחלות הגנטיות הנכללות בבדיקת סקר ילודים בישראל, אך נכללת בבדיקות במספר מדינות. ישנן שיטות שונות לביצוע בדיקת הסקר וכיום הבדיקה מבוצעת באמצעות מדידת הריכוז של C26:0-LPC בכתמי דם יבשים, שהינו נגזרת של חומצות שומן ארוכות מאוד שרשרת (VLCFAs). מדינות מסוימות בארה"ב שילבו גם בדיקה גנטית מולקולרית המסייעת באישור אבחנתו של הנבדק וכן בביצוע בדיקת סקר משפחתית.
זכרים עם תוצאה חיובית בבדיקת סקר ילודים וכן וריאנט מחולל מחלה בגן ABCD1 שנמצא בבדיקה גנטית מולקולרית, מופנים מייד לטיפול. נקבות עם בדיקת סקר ילודים חיובית לא נדרשות להמשך טיפול מיידי, שכן הן לא סובלות מבעיות בריאות הקשורות למחלה X-ALD בילדות. עם זאת, הפניית הוריהן לייעוץ גנטי היא קריטית על מנת לזהות את כל קרובי המשפחה הזכרים שבסיכון לפתח מחלה.
התרחיש השני בו מתעורר חשד למחלה הוא הופעתם של תסמיני מחלה בנבדק או נבדקת עם ממצאים קליניים וממצאי דימות מוחי מעידים והיסטוריה משפחתית התואמת תורשה בתאחזיה ל-X. גן ABCD1 שפגם בו גורם למחלה X-ALD מצוי על כרומזום X. לכל נקבה יש שני כרומזומי X והיא יורשת כרומזום X אחד מכל הורה, בעוד לכל זכר יש כרומזום X יחיד אותו הוא מקבל מהאם וכרומזום Y יחיד אותו הוא מקבל מהאב. לפיכך תורשה של גן בתאחיזה ל-X ( הגן נמצא על כרומזום X) מתאפיינת בכך שאב לא מעביר את המחלה לבנו (מכיוון שהבן מקבל את כרומוזום הX מאימו). חשוב לשים לב כי היסטוריה משפחתית תומכת באבחנה אך היעדר היסטוריה משפחתית ידועה לא שולל את האבחנה.
הממצאים המעידים בזכרים חולים משתנים בהתאם לגיל. 30%-35% מהחולים במחלת X-ALD מפתחים מחלה מוחית בילדות (cCALD), בדרך כלל בין הגילים 4 ל-8, עם שיא בשיעור התפרצות המחלה בגיל 7. נדיר שהמחלה מתפרצת לפני גיל 3. בקרב כ-5% מהזכרים החולים מתפתחת המחלה המוחית CALD בגיל ההתבגרות (21-11).
הביטויים הקליניים של CALD המעוררים חשד למחלה בילדות ובגיל ההתבגרות הם חסרים התנהגותיים, שכליים ונוירולוגיים מתקדמים (פרוגרסיבים). כ-20% מהזכרים חולי X-ALD מפתחים את המחלה המוחית CALD בבגרותם והביטויים הקליניים שלה הם דמנציה, הפרעות התנהגות וחסר נוירולוגי מוקדי (כלומר המשפיע על חלק מסוים בגוף).
הממצאים המעידים בדימות מוח מסוג T2-weighted, הם בהירות יתר המופיעה באופן סימטרי (symmetric hyperintensity) ומערבת בדרך כלל את האזור האחורי של כפיס המוח (splenium). כאשר המחלה פעילה ומבצעים בדיקת MRI עם חומר ניגוד, תזוהה בבדיקה הגברה של הניגודיות (contrast enhancement).
בשנות ה-20 וה-30 לחיים, מתפרצת אצל 40%-45% מהזכרים חולי X-ALD המחלה השדרתית AMN. לבערך 70% מתוך אותם חולים יש כבר פגיעה בתפקוד של קליפת בלוטות יותרת הכליה בעת שמופיעים לראשונה ממצאים נוירולוגיים. הביטויים הקליניים המעוררים חשד בחולים אלו הם חולשה ברגליים, עוויתיות (ספסטיות) שהינה התכווצות יתר ונוקשות של השרירים, הליכה מגושמת, כאב וליקוי בתפקוד שלפוחית השתן והמעיים. תוצאות דימות מוח וחוט השדרה של חולים אלו הן נורמליות.
כ-10% מהזכרים חולי X-ALD מפתחים אי-ספיקה ראשונית של קליפת בלוטות יותרת הכליה בלבד. תחלואה זו מתפרצת בין גיל שנתיים ועד לבגרות ובדרך כלל עד גיל 7.5. הביטוי הקליני המעיד של המחלה הוא אי-ספיקה ראשונית של קליפת בלוטות יותרת הכליה עם מעורבות של תחלואה נוירולוגית ניכרת.
בקרב נשים הטרוזיגוטיות, הסימנים המעוררים חשד למחלה מסוג AMN מופיעים בגיל מבוגר. כ-50% מנשים אלו שגילן מעל 40 לוקות ב-AMN וכ-65% מהנשים שגילן מעל 65. בניגוד לגברים, אי-ספיקה ראשונית של קליפת בלוטות יותרת הכליה נדירה ולא קודמת להופעת AMN. תוצאות MRI מוח של חולות אלו נורמליות מלבד מקרים חריגים.
התרחיש השלישי הוא ביצוע של בדיקת סקר במשפחה, במסגרתה יכולים להתגלות חולים זכרים בכל גיל. פרטים שמאובחנים בדרך זו הם אסימפטומטיים או שיש להם תסמינים של X-ALD אך הם יוחסו בטעות לסיבות אחרות, למשל גברים צעירים שאובחנו כסובלים מלקויות למידה הולכות ומחמירות או הפרעה על הספקטרום האוטיסטי. דחיפות הטיפול בחולים שאובחנו בבדיקת סקר משפחתית משתנה עם הגיל. יש לאבחן ולבצע הערכה קלינית מיידית לילדים המצויים בסיכון למחלה מוחית (cCALD).
האבחנה הסופית של X-ALD מתקבלת בנבדק על ידי זיהוי של רמות חומצות שומן ארוכות מאוד שרשרת (VLCFAs) גבוהות באופן חריג בבדיקה ביוכימית, יחד עם זיהוי של וריאנט מחולל מחלה בגן ABCD1 שעל כרומזום X היחיד בזכר (המיזיגוטי) או באחד מכרומוזומי ה-X אצל נקבה (הטרוזיגוטית). הבדיקה הביוכימית נעשית באמצעות מדידה של חומצות שומן ארוכות מאוד שרשרת (VLCFAs) רוויות בסרום או פלסמת הדם ובייחוד חומצה קרוטית (C26:0). ישנה גם עלייה בנגזרת של חומצה קרוטית C26:0-LPC ולכן משתמשים בה גם בבדיקת ילודים וגם בכל בדיקות האבחון בחלק מהמרכזים הרפואיים. מכיוון שרמות גבוהות של VLCFAs אינן ספציפיות למחלה X-ALD ומופיעות גם במחלות אחרות של הפראוקסיזום בהן נפגע תהליך פירוקן (חמצון בטא), יש צורך לבצע גם בדיקה גנטית מולקולרית.
כאשר הממצאים הקליניים, ממצאי בדיקות המעבדה ותוצאות בדיקת MRI מוח, מעוררים חשד ממשי למחלת X-ALD, ניתן לבצע בדיקה גנטית מולקולרית ממוקדת - בדיקה הממוקדת בגן ABCD1 או פאנל רב-גני, שכולל את הגן ABCD1 וגנים נוספים הרלוונטיים לאבחנה המבדלת. במסגרת הפאנל הרב-גני בודקים במקביל גנים המעורבים במספר לויקודיסטרופיות, מחלות גנטיות מטבוליות הפוגעות במעטה המיאלין.
במסגרת הבדיקה הממוקדת בגן ABCD1 מבצעים תחילה ריצוף של הגן על מנת לזהות מחיקות או תוספות קטנות בתוך הגן. הריצוף יכול לזהות גם שינויים ברצף הדנ"א, כמו החלפה של בסיס אחד (אות אחת בקוד הגנטי) שגורמת למחלה בכך שהיא משנה את אחת מחומצות האמינו בחלבון (missense mutation) וכן החלפת בסיס אחד שגורמת לתרגום הגן לחלבון להפסיק בטרם הושלם (nonsense mutation). כמו כן, הריצוף מאפשר לזהות שינויים בצומת שבין אינטרונים ואקסונים (splice site), כלומר הצומת בין חלקי הגן שמקודדים למולקולות רנ"א שליח בוגרות מהן מתורגם החלבון הסופי (אקסונים) ובין המקטעים שמוסרים בהליך השחבור (אינטרונים).
שיטות ריצוף שונות עשויות לפספס מחיקה או הכפלה באקסון בודד (מקטע אחד מתוך הגן שמקודד לרנ"א בוגר), בכמה אקסונים ואפילו לפספס מחיקה או הכפלה של הגן השלם. אם בדיקת הריצוף לא זיהתה וריאנט מחולל מחלה, השלב הבא הוא ביצוע אנליזת מחיקות והכפלות (דופליקציות) ממוקדת לגן, על מנת לזהות מחיקות או הכפלות של אקסונים או של הגן השלם. בדיקת ריצוף מאפשרת לאבחן 97.5% מהחולים עם וריאנט מחולל מחלה בגן ABCD1 ואנליזת מחיקות והכפלות מאפשרת לאבחן 2.5% מחולים אלו. אם הקלינאי לא יודע להעריך איזה גן מעורב במחלה, ניתן לבצע גנומי מקיף, שנעשה לרוב על ידי ריצוף כלל אקסומי (WES) ולעתים על ידי ריצוף כלל גנומי (WGS).
טיפול בשוטף
אין עדיין מרפא למחלה X-ALD. עם זאת, ישנו טיפול ממוקד (targeted therapy) למחלה המוחית בילדים (cCALD) שיכול להועיל לזכרים צעירים חולים. מחקרים מצאו כי להשתלת מח עצם (HSCT) יש תוצאות מיטביות בחולה שהוא עדיין אסימפטומטי, אך בעל ממצאים אופייניים מינימליים בבדיקת דימות. לפיכך, השתלת מח עצם מומלצת רק בחולים עם תוצאות בדיקת MRI המעידות על שלב מוקדם של מחלת cCALD, אשר מקושרת לזיהום מוחי המוביל לאובדן המיאלין (demyelination). השתלת מח עצם לא מומלצת לחולים עם ליקוי נוירולוגי או נוירופסיכולוגי חמור, המתבטא למשל ב-IQ נמוך מ-80.
ישנו לוח זמנים מומלץ לביצוע בדיקות MRI מוח לזיהוי cCALD עבור ילדים בסיכון. יש לבצע את הבדיקה אחת לשנה בין גיל שנה לשלוש ולאחר גיל 12. בשלבים אלו על הבדיקות להיות MRI סטנדרטי מסוג T1/T2-weighted.
בתקופה בה יש סיכון גבוה יותר להתפרצות המחלה, בין גיל שלוש לגיל 12, מומלץ לבצע בדיקת MRI מוח מדי חצי שנה. בשלב זה על הבדיקה להיות MRI סטנדרטי מסוג T1/T2-weighted עם חומר ניגוד. דגשים נוספים הם ביצוע הרדמה כללית של הילד עבור הבדיקה עד הגעתו לגיל שבו הוא מסוגל לשכב דומם וכן להקפיד להמשיך ולבצע את הבידקה בבגרות שכן שינויים מוחיים מתפתחים אצל חלק מהחולים הזכרים בבגרותם.
לחולי X-ALD מבוצעת השתלת מח עצם מתורם (אלוגנאית). בהשתלת מח עצם מתורם מתאים שהינו אח או אחות של החולה ישנו הסיכון הנמוך ביותר, אך ניתן לקבל תרומת מח עצם גם מתורם זר מתאים וכן לבצע השתלה מדם טבורי. השתלת מח עצם מתורם כרוכה במשטר טיפולי מכין להשתלה וכן תמיכה ומעקב לאחר ההשתלה. את המעקב לאחר ההשתלה ניתן לבצע במרכז הרפואי בו בוצעה ההשתלה או במתקן אחר קרוב יותר לביתו של החולה.
שיעור ההישרדות של חולי X-ALD לאחר השתלת מח עצם מתורם עומד על 82% שנתיים לאחר ההשתלה ו-74% חמש שנים לאחר ההשתלה. הסיכונים כוללים את המשטר הטיפולי המכין להשתלה עצמו, זיהומים וכשלון ההשתלה. כאשר שוקלים סיכונים אלו יש לקחת בחשבון כי רק 55% מהחולים ב-cCALD שאינם מטופלים שורדים עד גיל 5 שנים. גורמים שמעלים את סיכויי ההישרדות ומפחיתים את הסיכון למוגבלויות תפקודיות משמעותיות לאחר ההליך, כוללים קבלת תרומה מאח או אחות של החולה, זיהוי מוקדם של המחלה בבדיקת דימות מוח והיעדר סימנים נוירולוגיים בעת ביצוע ההשתלה.
הטיפול הגנטי הראשון למחלה המוחית CALD שאושר על ידי ה-FDA נקרא elivaldogene autotemcel וידוע בסימן המסחרי הרשום Skysona. הטיפול הגנטי עושה שימוש בלנטי-וירוס, שהינו סוג של רטרו-וירוס, על מנת להחדיר עותק תקין של גן ABCD1 לתאי אב המטופויאטיים. מדובר בטיפול גנטי ex vivo, כך שתחילה נוטלים מהחולה תאי אב (המכילים את החלבון CD34), מחדירים אליהם את העותק התקין של גן ABCD1 ואחר כך מזריקים אותם בחזרה לחולה במתן תוך-ורידי. הטיפול הגנטי הוא חד-פעמי.
מחלות ממאירות של תאי הדם, כולל מקרים של תסמונת מיאלודיספלסטית (MDS), זוהו אצל חולים שטופלו ב-elivaldogene. נראה שהסיבה למחלות סרטן אלו היא אינטגרציה של מקטע דנ"א של הלנטי-וירוס בתרופה (בעל הסימן המסחרי הרשום Lenti-D) לפרוטו-אונקוגנים, גנים שהפעלתם בצורה בלתי מבוקרת גורמת לגידול סרטני. בשל הסיכון המוגבר לכך בחלק מהחולים, יש לבצע מעקב באמצעות ספירת דם מלאה מדי חצי שנה בשנה הראשונה לאחר הטיפול ומדי שנה לאחר מכן.
האינדיקציה לטיפול בתרופה דומה לזו של השתלת מח עצם בסיכון רגיל. למועמדים לטיפול צריכות להיות תוצאות בדיקת MRI עם חומר ניגוד המראות שלב מוקדם של מחלת cCALD, הם צריכים להיות ללא תסמינים נוירולוגיים ובדיקה נוירופסיכולוגית צריכה להעיד על רמת IQ גבוהה מ-80. קריטריון נוסף הוא היעדר אח או אחות מתאימים שיכולים לתרום. היתרון האפשרי של התרופה טמון בכך שלמטופלים בה סיכון נמוך יותר לפתח את מחלת השתל נגד המאחסן.
לבנים שמחלתם המוחית מתקדמת מדי בעת האבחנה מומלץ להעניק טיפול תומך לשיפור איכות החיים, השגת תפקוד מיטבי והפחתת סיבוכים. מוטב שהטיפול יינתן בידי צוות מומחים רב מקצועי. על מנת להתמודד עם הירידה ביכולת השכלית יש להיעזר בתוכנית התערבות מוקדמת ותוכנית חינוכית יחידנית (IEP). בפרכוסים מטפל נוירולוג מנוסה באמצעות תרופות אנטי-אפילפטיות (ASMs). אין לחולי X-ALD התוויות נגד לסוג כלשהו של תרופה אנטי-אפילפטית. יש לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש לטיפול בבעיות התנהגות ולקלינאי תקשורת לטיפול בקשיים בתקשורת. יש לשקול שימוש באמצעי תקשורת חליפית (alternative means of communication). בקשיי האכלה בקרב חולי cCALD מטפלים קלינאי תקשורת או מרפא בעיסוק ויש לשקול את האפשרות של צינור הזנה קיבתי (גסטרוסטום).
מומלץ להעניק טיפול תומך לחולים וחולות עם המחלה השדרתית AMN, על מנת לשפר את איכות חייהם, להשיג תפקוד מיטבי ולהפחית סיבוכים. מוטב שהטיפול יינתן בידי צוות מומחים רב מקצועי. הטיפול בליקוי שכלי, בעיות התנהגות וייעוץ רגשי ומקצועי, שלפוחית שתן נוירוגנית (בעיה בעצבוב של שלפוחית השתן ובשליטה בה) ופגיעה בשליטה במעיים, נעשים על ידי מומחים מתאימים ביניהם נוירופסיכולוגים, מומחים מתחום בריאות הנפש, אורולוגים וגסטרואנטרולוגים. הטיפול בפרכוסים מבוצע על ידי נוירולוג וכולל תרופות אנטי-אפילפטיות (ASMs) מתאימות. הפרעה בתפקוד המיני מופיעה אצל חולים זכרים ומטפל בה אורולוג.
חולי cCALD וגם חולי AMN סובלים מליקוי מוטורי ופגיעה בתפקודי היום-יום (ADL) וניתן לטפל בהם בעזרת אורתופד, מומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום, פיזיותרפיסט ומרפא בעיסוק. ביצוע מתיחות עשוי לסייע במניעת התכווצויות שרירים ונפילות. יש לשקול שימוש בעזרים לניידות ועזרים נוספים וכן בתג חניה לנכה.
אי-ספיקה של קליפת בלוטות יותרת הכליה מטופלת באמצעות טיפול להחלפת קורטיקוסטרואידים, שהם הורמונים סטרואידים המיוצרים בקליפת בלוטות יותרת הכליה. טיפול זה יכול להיות מציל חיים בזכרים והוא נדרש רק לעתים נדירות בנקבות. את הטיפול באמצעות נטילת הורמונים מנהל אנדוקרינולוג וכאשר מדובר בילדים אנדוקרינולוג ילדים.
חשוב לוודא שהחולה ומשפחתו מקבלים תמיכה, הכוללת מעורבות של עובדים סוציאלים שיחברו את המשפחה למשאבים, אפשרויות להפוגה ותמיכה הדרושים לטיפול בחולה. הטיפול במחלה כולל ניהול של תוכנית מורכבת הכוללת פגישות עם מומחים מתחומים שונים, ציוד, תרופות ואספקה שלהם. חשוב לוודא שלמשפחה יש סיוע בכך. יש להעריך כל העת את הצורך בטיפול מקל (פליאטיבי) ו/או טיפולי בית. יש לדון במקרה של חולי cCALD שאינם מקבלים טיפול ממוקד באפשרות של הוספיס, מסגרת טיפול המיועדת לחולים הנמצאים בשלבי מחלה מתקדמים או בסוף חייהם.
סיכון גנטי לבני משפחה
המחלה X-ALD מורשת בתאחיזה ל-X, שכן המחלה נגרמת מוריאנט מחולל מחלה לגן ABCD1 המצוי על כרומוזום X. לכל נקבה יש שני כרומזומי X והיא יורשת כרומזום X אחד מכל הורה, בעוד לכל זכר יש כרומזום X יחיד אותו הוא מקבל מהאם וכרומזום Y יחיד אותו הוא מקבל מהאב. המחלה נגרמת מוריאנט מחולל מחלה של הגן בעותק היחיד של כרומזום X בזכר (המיזיגוטי) או באחד מכרומוזומי ה-X אצל נקבה (הטרוזיגוטית).
אב לא מוריש לבנו כרומזום X ולכן אביו של חולה זכר יהיה בריא, לא יהיה לו וריאנט מחולל מחלה לגן ABCD1 בכרומזום X והוא לא דורש בדיקה או הערכה נוספת. במשפחה עם יותר מחולה אחד, האם של חולה זכר חייבת להיות נשאית הטרוזיגוטית (obligate heterozygote) כלומר שיש לה עותק אחד של הוריאנט מחולל המחלה. אם לאם יש יותר מצאצא חולה אחד, אין קרובי משפחה חולים אחרים ולא מזהים וריאנט מחולל מחלה בתאי הדם הלבנים שלה, ההסבר הסביר ביותר הוא מצב של מוזאיקה (פסיפס גנטי) בתאי הנבט. כלומר, מצב בו התאים מהם נוצרים הזרע או הביצית נחלקים לשתיים או יותר קבוצות עם מטען גנטי שונה ורק חלקם נושאים את הוריאנט מחולל המחלה.
אם חולה זכר הוא מקרה יחיד במשפחה (simplex case), יש שלוש אפשרויות למצב הגנטי (גנוטיפ) של האם. ב-95% מהמקרים לילד חולה יש אם הטרוזיגוטית, כלומר בעלת עותק אחד של וריאנט מחולל מחלה בגן ABCD1 אותו היא הורישה לבן. לפחות 4.1% מהבנים חולים כתוצאה מוריאנט מחולל מחלה שהופיע אצלם לראשונה (דה נובו). במצב זה, האם היא בריאה ואינה הטרוזיגוטית.
האפשרות השלישית היא מצב של מוזאיקה (פסיפס גנטי) בתאי הנבט או בשאר הגוף, כלומר שהתאים בגוף נחלקים לשתיים או יותר קבוצות עם מטען גנטי שונה ורק חלקם נושאים את הווריאנט מחולל המחלה. ממצאים המעידים על מוזאיקה גנטית מופיעים בפחות מ-1% מההורים לילד חולה. אם וריאנט מחולל מחלה בגן ABCD1 זוהה בבן משפחה, מומלצת בדיקה גנטית מולקולרית של האם על מנת לקבוע את המצב הגנטי שלה ולאפשר הערכה אמינה של הסיכון להישנות המחלה.
בניגוד לחולה זכר שלא יכול לרשת את המחלה מאביו, חולה נקבה יכולה לרשת את המחלה מהאב, מהאם או להיות מקרה ראשון של הופעת הוראינט במשפחה (דה נובו). בדיקה מעמיקה של ההורים ובחינת ההיסטוריה הרפואית של המשפחה המורחבת יכולה לסייע להבחין בין חולות כתוצאה מווריאנט מחולל מחלה שהופיע אצלן לראשונה (דה נובו) וחולות שירשו את הוריאנט מאחד ההורים. את ההורים של חולה ניתן לבדוק באמצעות בדיקה גנטית מולקולרית ובמקרה של האב בלבד גם באמצעות בדיקה ביוכימית של רמות חומצת שומן ארוכת מאוד שרשרת (VLCFA).
הסיכון להישנות המחלה בקרב אחים של חולה זכר תלוי במצב הגנטי של האם. אם לאם עותק אחד של הוריאנט מחולל המחלה (הטרוזיגוטית) הסיכוי שלה להעביר אותו בכל הריון הוא 50%. כל בן שיורש את הוריאנט מחולל המחלה יהיה חולה ובנות שיורשות את הוריאנט מחולל המחלה יהיו אסימפטומטיות בילדות אך עלולות לפתח ביטויי מחלה בבגרותן. אם החולה הוא מקרה יחיד במשפחה ולא זוהה וריאנט מחולל מחלה אצל האם, עדיין הסיכון להישנות בקרב האחים גדול מבאוכלוסייה הכללית, בשל הסיכוי שלאם יש מוזאיקה בתאי הנבט.
הסיכון להישנות המחלה בקרב אחים של חולה נקבה דומים אם היא ירשה את הוריאנט מחולל המחלה מהאם. אולם אם האב הוא ההורה שנושא את הוריאנט מחולל המחלה, כל אחת מבנותיו יירשו עותק אחד של הוריאנט מחולל המחלה ויהיו כולן הטרוזיגוטיות ואף אחד מהבנים שלו לא יירש אותו (הם יהיו כולם בריאים).
תוצאה חיובית של בדיקת סקר ילודים בתינוקת צריכה להביא לבדיקה מיידית של קרובי משפחה זכרים בסיכון. הסיבה לכך היא שזיהוי של חולים זכרים לפני הופעת התסמינים או בשלב מוקדם של המחלה יכול לאפשר אבחנה וטיפול באי-ספיקה של בלוטות יותרת הכליה לפני שמתרחשים סיבוכים והמצב הופך למסכן חיים. בדיקה שכזו מאפשרת גם לאבחן נכונה ובשלב מוקדם חולים שסובלים מתסמינים וסימנים נוירולוגיים, התנהגותיים ו/או שכליים. חשוב לזהות מוקדם ככל האפשר זכרים עם המחלה המוחית cCALD, על מנת להפנותם בהקדם לבדיקת מועמדותם לטיפול ממוקד שיכול להאט את מהלך המחלה. ברגע שמזהים את הוריאנט מחולל המחלה בגן ABCD1, ניתן לבצע עבור בנות ובני משפחה בסיכון בדיקה ממוקדת לגילוי זכרים חולים ונקבות הטרוזיגוטיות. כמו כן, ניתן לבצע בדיקות טרום לידה וכן אבחון גנטי טרום השרשה, שהינו אבחון תקינות הגנים של עובר בהליך של הפריה חוץ גופית.
