פרטי המחלה Epidermolysis Bullosa

Epidermolysis Bullosa המוכרת גם כתֶּמֶס בועתי של העור, היא מחלה תורשתית מולדת נדירה. הנובעת מפגם גנטי אשר כתוצאה ממנו שכבת האפידרמיס (השכבה החיצונית של העור) נפרדת משכבת הדרמיס (השכבה העמוקה) ובין שתי שכבות העור נוצרות שלפוחיות. השלפוחיות יכולות להופיע בכל חלקי הגוף כתוצאה ממגע קל, לחץ או שפשוף, שכן בשל הפגם הגנטי העור מאוד שברירי. את המחלה ניתן לסווג לשלושה תתי סוגים עיקריים כתלות בגן הפגוע: Epidermolysis Bullosa Simplex (EBS), Junctional Epidermolysis Bullosa (JBS), Dystrophic Epidermolysis Bullosa (DEB) אשר ההתייצגות הקלינית שלהן שונה זו מזו הן בתסמינים והן בחומרה. Epidermolysis Bullosa Simplex (EBS): סוג זה של המחלה מועבר בתורשה אוטוזומלית דומיננטית ונגרם כתוצאה מפגיעה בגנים KRT5 או KRT14 המקודדים לחלבון הקרטין 5 ו14 בהתאמה. שני סוגי הקרטינים יוצרים דימר (מתחברים על מנת לפעול יחד) והם חיוניים לבניית השלד התאי ברקמת העור. פגיעה בכל אחד מהגנים תביא לחוסר פעילות של החלבון השלם. ניתן לסווג את EBS לשלוש דרגות חומרה (לעיתים התסמינים הקליניים לא יצביעו על סוג המחלה באופן מובהק, אבחנה סופית תעשה באמצעות ביופסיה של העור): EBS מקומי- המיצג הנפוץ ביותר (כ-60% מהחולים בEBS). שלפוחיות מתחילות בינקות ויכולות להופיע כבר בלידה, החומרה היא בדרך כלל קלה. ההופעות הראשונות של המחלה עלולות להתרחש על הברכיים והשוקיים כשהתינוק מתחיל לזחול או בכפות הרגליים בגיל 12-18 חודשים לערך, לאחר שההליכה מתבססת. חלק מהחולים אינם מבטאים את המחלה עד גיל ההתבגרות או תחילת החיים הבוגרים. השלפוחיות בדרך כלל מופיעות באזור הגפיים אך יכולות להופיע גם במקומות אחרים בתגובה לטראומה מקומית. התסמינים יכולים להיות עונתיים, ולהחמיר עם מזג אוויר חם והזעה. EBS בינוני- (כ15% מהחולים בEBS). מתבטא בלידה או בחודשים הראשונים בשלפוחיות ופצעים חמורים שעלולים להיות מסכני חיים אצל ילודים ותינוקות, אך בדרך כלל משתפרים ככל שמתקרבים לגיל הילדות המאוחרת ולבגרות המוקדמת. EBS חמור- (כ-25% מהחולים בEBS). ההופעה היא בדרך כלל בלידה והחומרה משתנה מאוד בין חולים אפילו באותה משפחה. השלפוחיות עשויות להיות גדולות, מדממות וחמורות, במיוחד בתקופת הינקות. ביילודים, עשויה להיות חפיפה משמעותית בהצגה הקלינית עם צורות אחרות של Epidermolysis Bullosa (Dystrophic או Junctional). השלפוחיות עשויות להיות ריריות. בנוסף, לעיתים ישנם תסמינים של צרידות והיצרות בקנה הנשימה שאינה מסכנת חיים, היצרות של הוושט או בעיות אחרות המערבות את מערכת העיכול, והיפרקרטוזיס (עודף קרטין) משמעותי. EBS עם פיגמנטציה מנומרת- נדיר, פחות מ1%. הופעת שלפוחיות בלידה, אך עם פיגמנטציה מיוחדת שמתחילה בילדות ומתקדמת. קיימים עוד מייצגים לEBS, אלו נדירים ביותר ומופיעים אצל חולים ספורים. Dystrophic Epidermolysis Bullosa (DEB): סוג זה של המחלה נגרם כתוצאה מפגיעה בגן COL7A1 המקודד לחלבון קולגן 7. פגיעה בגן גורמת לשבריריות יתר של רקמות העור ורקמות מוקוזה (רקמות מפרישות ריר) ומאופיין בשלפוחיות שגורמות לשינויי צורה ברקמות שבהן הן מופיעות ולרוב משאירות צלקות אופייניות לאחר ההחלמה. תדירות של הופעת שלפוחיות ברקמות מוקוזיות מעלה סכנה לפגיעה תפקודית באיברים אלה. בנוסף, לחולים נטייה לפתח מחסור בויטמינים ואנמיה. DEB מחולקת לשני תתי סוגים כתלות בצורת ההורשה של המחלה: Recessive Dystrophic Epidermolysis Bullosa- גם העותק האמהי וגם העותק האבהי של הגן פגומים. זהו המיצג הקשה של המחלה. החולים מציגים שלפוחיות באזור הריריות (הפה, העיניים, הוושט ורקמות מפרישות ריר אחרות) החל מהלידה שעלולות לגרום בין היתר לאיחוי הלשון לרצפת הפה והיצרות של חלל הוושט עד כדי דיספאגיה (קושי בבליעה) ולכן מתפתחות בעיות אכילה. בנוסף, יש סיכון גבוה להופעת סרטן עור (סרטן תאי קשקש). לעיתים נדירות קיימת מעורבות של בעיות לב ובעיות בכליות. לעיתים החולים יציגו תופעה המכונה pseudosyndactyly, מצב בו האצבעות מתחברות זו לזו באמצעות קרום דק. Dominant Dystrophic Epidermolysis Bullosa- רק עותק אחד של הגן פגום. זהו המיצג הקל יותר של המחלה (שכן יש עותק אחד תקין שמפצה בתפקודו). השלפוחיות לרוב קלות ומופיעות באזורי הגפיים והמפרקים. מאפיין עיקרי של מיצג זה הוא שלפוחיות באזור הציפורניים הגורמות להרמה של הציפורן או לנשירתה. Junctional Epidermolysis Bullosa (JEB): המחלה נגרמת כתוצאה מפגיעה באחד מהגנים LAMA3, LAMB3, LAMC2 המקודדים לתתי יחידות של חלבון בשם LAMININ 332 החיוני ליצירת החיבור המולקולרי בין שכבת האפידרמיס החיצונית לשכבת הדרמיס הפנימית בעור. המחלה מועברת בתורשה אוטוזומלית רצסיבית ויכולה להתבטא בצורה קלה או חמורה כתלות בתת היחידה שנפגעה בחלבון. המחלה מאופיינת בשלפוחיות חמורות הקיימות בלידה או מתגלות בתקופת הינקות ועלולות להוביל לאזורים גדולים של עור פגוע עם רקמה גרנולוציטית משמעותית (רקמה המכילה הרבה שלפוחיות קטנות המקובצות יחד). מופיע באופן אופייני סביב האף, הפה והאוזניים, קצות האצבעות והבהונות וכן באזורים הנתונים לחיכוך כמו הישבן והחלק האחורי של הראש. הרקמה הגרנולוציטית היא בעלת נטייה לדימומים ולכן יש סכנה לזיהומים, לספסיס (זיהום מפושט בדם) ולאובדן אלקטרוליטים. בנוסף למעורבות עורית, ניתן לראות מעורבות רירית של הפה, דרכי הנשימה העליונות, הוושט, שלפוחית ​​השתן, השופכה והקרניות. הצטברות של רקמת גרנולציטית סביב דרכי הנשימה יתבטאו בבכי חלש וצרוד. מעורבות אפיתל בשלפוחית ​​השתן ובשופכה עלולה לגרום לדיסאוריה (קושי במתן שתן), אצירת שתן, דלקות בדרכי השתן ובסופו של דבר פגיעה בכליות. לעיתים יש נטייה לנשירה או התקרחות. מיצג זה הוא בעל הפרוגנוזה הנמוכה מבין המיצגים שהוזכרו.