פרטי המחלה Cerebrotendinous Xanthomatosis

Cerebrotendinous Xanthomatosis (CTX) נובעת מפגם בגן CYP27A1 המקודד לאנזים שמעורב בהפיכת כולסטרול לחומצה מרה. האנזים הזה חשוב במטבוליזם של כולסטרול ובוויסות רמות החומצה המרה בגוף. מוטציה בגן CYP27A1, פוגעת בתהליך, מה שגורם להצטברות של תרכובות שומן לא תקינות ברקמות שונות בגוף, כולל במוח ובגידים, מה שגורם לסימפטומים של המחלה. הסימפטומים הראשוניים מופיעים כבר בינקות ובהמשך החיים מופיעים סימפטומים נוספים, בשלבים שונים. שלשול כרוני כבר בשבועות הראשונים של הינקות עשוי להיות הביטוי הקליני המוקדם ביותר. כמו כן, יתכנו בעיות בכבד ובמערכת העיכול הכוללים חסימה של זרימת מיץ המרה בתוך הכבד (Neonatal cholestasis) שיכולה לגרום לצהבת ולנזקי כבד. לעיתים יופיעו אבנים בכיס המרה, דלקת בכבד (infantile hepatitis), ובמקרים קיצוניים, תיתכן חסימה של זרימת המרה שעלולה להיות קטלנית (fatal cholestasis). חלק קטן מהחולים יפתחו בעיות קוגניטיביות, אך לרוב הפגיעה הקוגניטיבית היא קלה או לא קיימת בכלל עד גיל ההתבגרות. בשלב הילדות יכולים להופיע תסמינים נוספים, ערפול בעדשת העין (קטרקט) הינו הביטוי הראשון ב- 75% מהמקרים ומופיע לעיתים קרובות בעשור הראשון לחיים. ייתכנו תסמינים נוספים הופעת בליטות שומן צהובות על העפעפיים (xanthelasmas palpebral), ניוון עצב הראייה, חיוורון של הדיסק האופטי (optic disk), התבלטות של גלגל העין בתוך ארובת העין (proptosis), הזדקנות רשתית מוקדמת עם טרשת של כלי הדם ברשתית ומשקעים דמויי כולסטרול בכלי דם ובעצבים. לעיתים עלולה להופיע פגיעה קוגניטיבית. בעשור השני או השלישי של החיים מופיעות בליטות, קשריות או גידולים על העור עקב משקעים של שומן (xanthomas) ורמה גבוהה מדי של כולסטרול בדם. הן מתרחשות בעיקר בגיד אכילס (המצוי באזור האחורי של השוק), אך גם באזורים אחרים כמו בגידי המרפק והיד, בגיד הפיקה ובגידי הצוואר. בנוסף, הן עלולות להתפתח בעצמות, במערכת העצבים המרכזית ובריאות. במקרים רבים, פגיעה נוירולוגית מתקדמת (progressive) כמו לקות שכלית או דמנציה מופיעה לאחר התדרדרות איטית ביכולות הקוגניטיביות. ישנם מקרים בהם הפגיעה הקוגניטיבית מתחילה כבר מגיל ינקות, אך אצל רוב החולים התפקוד השכלי נשאר תקין או נפגע קלות עד גיל ההתבגרות. לעיתים קיימת פגיעה בעמוד השדרה המתבטאת בפגיעה בחוט השדרה עקב לחץ (myelopathy) ובחולשה ונוקשות בשתי הרגליים (spastic paraparesis). בנוסף, ייתכנו תופעות נוירו-פסיכיאטריות כמו שינויים התנהגותיים, דיכאון, הזיות, אי שקט, תוקפנות, ניסיונות התאבדות ועצבנות. בגילאי 20-30 כמעט תמיד מופיעים סימנים המעידים על עלייה חריגה בטונוס השרירים, מה שגורם לנוקשות ותנועות בלתי רצוניות (spasticity). בשלבים מאוחרים של החיים, תסמינים כמו רעד, נוקשות שרירים ותנועה איטית (parkinsonism) נפוצים יותר, אך ייתכנו גם התכווצויות שרירים ממושכות לא רצוניות (dystonia), תנועות קצרות ופתאומיות (myoclonus) והפרעות תנועה נוספות. פרכוסים מופיעים אצל 50% מהחולים. כמו כן, תיתכן פגיעה בעצבים ההיקפיים (peripheral neuropathy) המתבטאת בירידה במהירות ההולכה העצבית וירידה בתחושתיות וביכולות המוטוריות, מה שילווה בשינויים בגזע המוח והראייה. הפגיעה העצבית מתבטאת לרוב בדלדול תאי שרירי קצוות הגפיים והתנוונות שלהם (atrophy). קשת כף הרגל לעיתים גבוהה מהרגיל, תופעה המכונה "כף רגל קשתית" (Pes cavus). תסמינים נוספים למחלה כוללים הפרעות במערכת הלב וכלי הדם (cardiovascular disorders) כמו טרשת עורקים מוקדמת, מחלת עורקים כליליים ושקיעת שומן במחיצה המפרידה בין עליות הלב (Lipomatous atrial septal hypertrophy). גם במערכת השלד עשויות להתפתח בעיות כמו הצטברות תאי מערכת החיסון כתגובה דלקתית (granulomatous) בחוליות המותניות ובעצם הירך, דלדול העצם (osteoporosis), סיכון מוגבר לשברים בעצמות ולעיתים גיבנת (Kyphosis). תיתכן גם הזדקנות מוקדמת המלווה בירידה בצפיפות העצם (osteopenia) עם שברים בעצמות, אובדן שיניים, קטרקט מוקדם, טרשת עורקים, פגיעות נוירולוגיות כמו דמנציה ופרקינסון. חשוב לציין שיש שונות משמעותית בין החולים ואפילו בין בני משפחה, כך שאופי התסמינים וחומרתם משתנים מאדם לאדם.